תיק איה/נילי אסיא
The Aya File/Nilly Assia
עריכה: הילה בלום.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2019
269 עמ', לא כולל: תודות.
"אני רוצה להקים צוות חקירה מיוחד שימצא את איה קריניצקי, ואני רוצה שאת תובילי אותו ותמצאי את הילדה הזאת." (עמ' 19).
מאוד נהניתי מהספר ונשארתי עם הרגשה של "וואו", פשוט ספר גדול.
מה אתם באמת יודעים על הילדים שלכם? עד כמה אתם שותפים למה שהם עושים בחיים חוץ מהלימודים בתיכון? האם אתם יודעים מה באמת עובר להם בראש?
מה אתם הייתם עושים אם הייתם מקבלים שיחת טלפון בה נאמר לכם שהילדים שלכם בידי אנשים אחרים?
הסיפור מתרכז בעיקר בעלילה הקשורה לבניין בצפון תל אביב, ברחוב אייבשיץ 27, בו גרים בני משפחת קריניצקי ועוד כמה משפחות.
הספר פותח כאשר נורית קריניצקי מקבלת שיחת טלפון בה נאמר לה על ידי הגבר בצד השני של הטלפון שאיה אצלו.
איה בת ה-16 נעלמה, אין זכר להימצאותה. אביה, עמוס, עובד בתחום הקשור לאבטחת מידע, והמשטרה חושדת שמי שחטף את איה אולי קשור לאביה.
רב-פקד ליאורה דגני מקבלת את התיק מסגן הניצב אשר אומר לה שהיא זאת שתוביל את צוות החקירה, זאת בעקבות מקרים קודמים בהם הוא שיבץ את ליאורה לחקירות והיא זו שפיענחה כמות של תיקים מסובכים, הדרך לקידום של ליאורה עוברת דרך התיק של איה.
ליאורה דגני שמה את העבודה שלה במשטרה במקום הראשון בחייה, חיי אהבה – אין, בקשר למשפחתה היא תמיד הרגישה לא שייכת, ותמיד במשפחתה מהללים את אחיה שי, בכל דבר שהוא עושה, ותמיד משווים אותו אליה. ליאורה מתגעגעת מאוד לסבתה שנפטרה.
לליאורה צוות החקירה שלה, הכולל את: ורד – קצינת מז"פ, גור בן-דב "בנדה" – קצין חקירות, שלומי מהמודיעין וציון מהחקירות.
כאשר צצות ראיות חדשות הקשורות באיה, ליאורה וצוות החוקרים שלה מגלים פרטים ולא מרפים מהנחקרים עד שיימצא פיתרון, גם כשנמצאה גופה ועדיין אין שם או דנ"א כדי להשוות.
האם ליאורה תמצא את איה?
הספר הוא רומן בלשי ומותח עד הסוף. במידה וחשבתם שאתם יודעים מה הפיתרון, קבלו טוויסט מעולה ועוד חקירה לפתור.
אהבתי את הדמות של ליאורה, אישה חזקה שלא נותנת לעצמה להיפגע, היא אוהבת ספרים בלשיים ופותרת חידות או תיקים מסובכים באם זה אינטואיציה או על סמך הדברים הקטנים.
מאוד נהניתי, ממליצה מאוד.
ומה חמותי כותבת על הספר?
"כיף גדול.
זו היתה אמורה להיות שורת הסיום אבל היא גם מבטאת את שורת הפתיחה: כקוראת אוהדת את הז'אנר היו כבר ספר אחד או שניים ששימחו אותי אבל הפעם שמחתי היתה כפולה: גם העלילה וגם הדמויות היו מושלמות בעיני.
ולמה? כי (לשם שינוי מרענן) העלילה היתה מאד ריאלית – לו התרחשה במציאות – כיון ששום פרט בה לא הורגש מאולץ. התעלומה היתה מרתקת ופתרונה היה מפתיע בהחלט.
גם הדמויות היו ממשיות ובתור סבתא, אמא ומורה שעבדה עם מתבגרים ובוגרים שנים רבות, האמנתי לכל דמות מגיבורי העלילה.
אליה וקוץ בה: קשה לקבל מוות של ילד גם אם הוא 'ילד רע'. במשאלת לב הייתי רוצה ש'איות' כאלה ימצאו בריאות ושלמות, שתלמדנה לקח, שיבקשו סליחה ומחילה, שתגדלנה להיות אדם טוב ומיטיב. במציאות חיינו האמיתית, לאור האלימות על גווניה השונים בחברה המתבגרת והבוגרת, לא נראה שזה צפוי לקרות במהרה.
וזו, לדעתי, ה'מתנה' של אסיא: לעורר מחשבה לגבי פתרונות אפשריים ומעשיים כדי למנוע 'תיקי איה' דומים."
"... איה של לפני שנה... כן. היא היתה מספרת לו סודות. אבל איה של היום... אני באמת לא יודעת." (עמ' 47).