A Human Mosaic in Jaffa/Zvi Volovski
עורכת: ורד זינגר.
הוצאה: הוצאת שולחן כתיבה, הוצאת מטר, 2019
157 עמ'.
"יהושע שמידט, נער בן שש-עשרה שנים, יתום מאב ומאם, לא מצא את מקומו באוהלה של תורה או בכל מסגרת לימודית מועילה אחרת, והיה חשש ממשי שיתחבר לחברה מפוקפקת ואף יתדרדר לחיי פשע." (עמ' 9).
בחיי שניסיתי לקרוא את הספר, אבל לא הצלחתי גם לאחר מספר נסיונות, ניסיתי גם לפני הזריחה וגם אחרי השקיעה (אוטובוסים), אני מעדיפה ספרים שמעוררים ולא מרדימים, והספר, למרות התקציר שכן סיקרן אותי, פשוט לא זרם לי במיוחד, ודווקא גרם לי לנטוש, לא הצלחתי להגיע לעמוד ה-50, 44 עמ' היה הכי רחוק שהצלחתי להגיע.
הפעם הסקירה תהיה קצרה.
העלילה מתחילה ב-1893, יהושע שמידט הוא גיבור העלילה, הוא בן 16 ויתום מאב ומאם.
גבאי בית הכנסת, יחיאל קאופמן, דואג לנער וזאת בעקבות קשריו העסקיים עם גנרל אלכסיי פיודורביץ' שהוא מנהל המספנה המקומית.
בעת ביקורם של הנסיך קיריל והנסיכה אבדוקיה במספנה, מנהל העבודה שלח את השוליה היהודי, הלא הוא שמידט, כשבידו זר פרחים ועל חזהו יש שלט "אני יהודי העמל למען רוסיה הקדושה".
כאשר שאלה הנסיכה את שמידט – מה שלומו, איך החיים במספנה ואם הוא מאושר, הנער חשב שעליו להגיד את האמת, ועל כך הוא חטף ממנהל העבודה סטירה מצלצלת על ביזוי בית המלוכה.
יחיאל קאופמן יחד עם שותפתו האלמנה קרבצ'וק, יודעים שמקומו של שמידט לא במוסקבה, ואולי עתיד הטוב ביותר לנער הוא למצוא את מקומו בפלשתינה, יחיאל מצא שהכרטיס הזול ביותר מבין המקומות שעלו על הפרק הוא לפלשתינה, על סיפון אוניית קיטור.
יהושע שמידט היה גבוה, שיער בהיר, חסון גוף, לכן זכה הנער ליחס שונה, יחס שהוא לא רגיל אליו, הז'נדרמים הטורקים חשבו שהוא בן לעדת הטמפלרים הגרמנים החוזר מעיר מולדת.
כאשר הוא מגיע לארץ, ויתרת האוכל מהאלמנה קרבצ'וק נגמרת, הוא מוצא מקלט אצל האב ואסילי באכסנייה הנוצרית.
נכון שמצוין שזה כרוניקה מדומיינת, וגם התקציר שעל גב הכריכה סיקרן אותי מאוד לגבי העלילה, אך משהו היה חסר לי, כמו ארוחה טובה ששף מוסיף בה תיבול לאוכל, הפעם היה לי חסר טעם, וחבל.
הקריאה לשיקולכם/ן.
"במעמד יוצא דופן זה, לראשונה בחייו, למד יהושע שמידט על בשרו לקח חשוב, כי האמת חמקמקה, פנים רבות לה, ולא תמיד כדאי לדבוק בגרסתה המחמירה." (עמ' 12).