Bicycle Boy/Eli Amir
עורכי הסדרה: משה רון, מאיה פלדמן, דבורה נגבי, יובל שמעוני.
הוצאה: עם עובד בע"מ, 2018
623 עמ'.
"אתה חסר לנו... האחים שלך לבד, עושים מה שרוצים, אני לא יודע איך הלימודים שלהם, מתבייש לשאול בבית הספר, לא מדבר עברית. פקידים פה, קשה-קשה, בבגדאד נתנו שוחד לפקידים, שוטרים ושופטים, וכאן אפילו שוחד אסור, לעזאזל." (עמ' 14).
סבתי זכרונה לברכה כל פעם חזרה ואמרה כמה טוב היה להם בבגדאד, החיים היו טובים עד שהם הגיעו לארץ. בספרו של עמיר, הוריו של נורי אכן מתייסרים על הגעתם לארץ ישראל ומתגעגעים לימים הטובים שהיו להם בבגדאד.
הספר נפתח כאשר אביו של נורי מגיע לביקור. הימים הם הימים של אחרי מלחמת השחרור, נורי כמעט בן 16, והוא הבן הבכור.
בעוד המשפחה משוכנת במעברה בכפר העיוורים, נורי מוצא את עצמו בקיבוץ, ורוצה להשתלב עד לגיוסו לצבא.
נורי חלאסצ'י. נורי הוא הבן הבכור, הוא זה שמשתלב בקיבוץ, ועובד קשה, בעוד משפחתו גרה בכפר העיוורים, אבל מעדיפה לקרוא לכפר – כפר אוריאל.
בעוד נורי בקיבוץ, היחס בינו לבין האחים שלו משתנה, גם היחס של אימו ואביו אליו משתנה. אביו מטיל על כתפיו אחריות גדולה. אביו מעוניין שנורי הוא זה שיוציא אותם מכפר העיוורים ויעביר את כל המשפחה לירושלים. נורי בעצמו לא יודע איך יוכל להעביר את כל המשפחה, הוא מרגיש שכל מה שהוא עושה לטובת המשפחה לא טוב, ולא משנה כמה קשה הוא עובד.
הוא עובר לגור לראשונה עם קרובת משפחה שגרה בתל אביב, אחר כך הוא עובר לירושלים לבדו לגור אצל דודתו הגרה שם ובנסיון לקרב את משפחתו למגורים שם.
נורי בן ה-16 עובר הרבה בחייו, למרות שמוטלת עליו אחריות על הכתפיים, נורי עדיין חושב על הקיבוץ שהוא עזב, וגם מנסה למצוא עבודה.
במקום למצוא עבודה אחת, הוא מתחיל לעבוד כנער שליחויות וגם מוצא עבודה זמנית במשרד ראש הממשלה, ואף על פי שהוא זוכה ליחס מתנשא בשל היותו המזרחי היחיד הוא עושה כל מה שהוא צריך לעשות על מנת לשמור על עבודתו. נורי בנוסף מתחיל ללמוד לימודי ערב על מנת לסיים בגרויות לפני הצבא.
במהלך עבודתו כנער האופניים בחלוקת עיתונים, הוא פוגש לראשונה את מיכל.
מיכל מוסיפה למפגשים ביניהם את הניצוץ שהיה חסר לו. החיים שלו סבבו סביב העבודה והמחויבויות שלו ופחות על המערכות החברתיות שלו עצמו. נורי חוסך למפגשים, למרות שמיכל היא זאת שלפעמים מתעקשת לשלם עליו.
מיכל היא בת עשירים, היא צברית, ונורי לא מבין מה היא רואה בו.
במשרד ראש הממשלה רואים בו צעיר הרוצה ללמוד ורק להתקדם, ולמרות היחס הוא לומד הרבה מהאנשים שם.
הספר מרגש, כתוב בשפה יפה, וזה הספר הראשון של אלי עמיר שיצא לי לקרוא. אמנם ראיתי עם הורי את הסרט "מפריח היונים", אבל זה שונה מהקריאה.
האהבה של אלי עמיר והגעגוע לחיים בבגדאד מורגשים מאוד בספר.
ממליצה מאוד.
"אז נתחיל בשם שלי, קוראים לי נורי פואד אליאס נאסח בן סלים חלאסצ'י." (עמ' 183).