The Memory Book/Lara Avery
מאנגלית: דנית בן-קיקי.
הוצאה: ספר לכל הוצאה לאור, 2018
288 עמ', כולל: תודות ודבר המתרגמת.
"אני רואה בדמיוני צורה אפורה מעורפלת שאמורה להיות המוח שלי בתוך הראש שלי, אבל במקום זה הוא מין גוש כזה מחוצה לי, ריק, שלא אוכל להשתמש בו." (עמ' 13).
אחרי קריאת הספר, בדקתי במחשב לגבי המחלה או ההפרעה הגנטית NPC. הקריאה בספר מאוד סקרנה אותי, ותמיד טוב ללמוד עוד, גם אם זה על גנטיקה.
ההפרעה הגנטית שבה סאמי לוקה קשורה בעברה, אחות של סבתא שלה מתה מזה כשהייתה צעירה. נימן-פיק מסוג C נפוץ אצל קנדים ממוצא צרפתי, ואצל סאמי, אמא שלה היא במקור קנדית ממוצא צרפתי.
סאמי מק'קוי היא תלמידת תיכון, והיא כותבת מעין יומן על מנת שהיא לא תשכח, היא כותבת על משפחתה, על היותה האחות הבכורה, על האהבה הראשונה שלה, הדייט הראשון, ותחרות הדיבייט.
סטוארט שאה היה האהבה הראשונה שלה.
סמנתה יודעת שהיא לא תתחיל ללמוד בקולג', וכל מה שהיא רוצה זה לסיים את לימודיה בהצטיינות, מצטיינת המחזור.
סאמי תמיד תכננה את חייה עד לפרט האחרון, אך כאשר התפרצה אצלה תסמונת ה-NPC, הדברים השתנו מקצה לקצה.
תחרות הדיבייט שהיא קיוותה לנצח בה עם חברתה לצוות, מאדי סינקלייר, דועכת מול עיניה כאשר סמנתה היא זו שצריכה לדבר, וסמנתה מגלה שהיא שכחה מה היא רצתה להגיד, ובגלל זה שתי החברות מפסידות.
סמנתה מנסה להמשיך בדרך שבה היא הולכת למרות מחלתה, ולמרות שהיא שוכחת איפה היא גרה או איך מגיעים ממקום למקום, משפחתה וחבריה הקרובים עוזרים לה למצוא את הדרך.
סאמי אוהבת לכתוב על כל דבר שהיא חווה. היא גם מבהירה שהיא כותבת את הספר בשבילה, היא פשוט אוהבת לכתוב.
הספר מלא ברגש, הסופרת כותבת את הספר מנקודת מבט של נערה מתבגרת עם תובנות רבות לחיים שיודעת שהיא לא תסתלק כמו שהיא רצתה מהעיירה ותתחיל ללמוד בקולג' בעקבות ה-NPC.
ממליצה מאוד.
"אוליבר גולדסמית אמר פעם, 'התהילה הגדולה בחיים אינה לא ליפול לעולם, אלא לקום בכל פעם שאנו נופלים'." (עמ' 155).