אישה מעבר לים/שרית ישי-לוי
Woman beyond the Sea/Sarit Yishai Levi
עריכה: שמעון ריקלין, יערה שחורי.
הוצאה: מודן הוצאה לאור, 2019
470 עמ', כולל: תודות.
"לא יכולתי להציל את אבא שלי מאמא שלי. אם לא יכולתי להציל את עצמי, איך אציל אותו?" (עמ' 65).
זהו הספר השני של שרית ישי-לוי והספר הראשון שלה שאני קוראת, הספר הראשון שלה נמצא עדיין על המדף אצלי.
מודה שכמעט נטשתי את הספר, מרוב שהוא מכיל חזרות על דברים, אבל אני שמחה שנתתי לו סיכוי והמשכתי, הסיפור רק הלך והשתפר.
אליה נישאה ב-1972 לארי, סופר בהתהוות, למרות שאימה לילי לא אהבה את הבחור.
הנישואים לארי, גורמים לה לעזוב את כל תוכניותיה ולשמש בובה בשבילו על מנת לבצע דברים שהוא לא יכול לעשות בתואנה שהוא צריך להתרכז בספר שלו, ואליה היא המוזה בשבילו.
כשאליה נוסעת כדי לבקר אותו בפריז, היא מגלה שהוא בוגד בה, ולמרות שהיא אוהבת אותו והיא מקווה שאולי יש לו גם רגשות אליה, דברים הם לא כמו שהם נראים, ואליה חווה אהבה נכזבת, כאשר ארי שולח לה מכתב גירושים ומבקש שהיא תוציא את כל הכסף שנמצא בחשבון המשותף ותשלח לו.
אליה מתגרשת מארי, אך הדרך חזרה לחיים בחיק הוריה הופכת בשבילה לרכבת הרים, עד שהיא מחליטה לעשות מעשה שכמעט מוביל למותה.
מה שמציל אותה הוא האדם שעוזר לה לצאת מהמים ואף מייעץ לה לפנות לדוקטור עמיר קמינסקי, אך בביקורה הראשון אצל הדוקטור היא לא מקבלת את המענה שהיא חושבת שהוא יביא לה.
בפעם השנייה שהיא מנסה היא כבר מגיעה לבית החולים, והדוקטור שמרפא אותה הוא דוקטור קמינסקי הרואה בניסיון ההתאבדות שלה מעין קול הקורא לעזרה.
לילי היא תינוקת בת יומה שהושארה מחוץ למנזר בירושלים. לילי מגלה פרטים על עצמה בגיל 9.
המשמעת במנזר קשה, והיא מרגישה שהיא נמצאת במקום זר ורוצה לגלות יותר פרטים על עברה, היא מגלה פרטים מנזירה בשם רוז. היא מגלה שהיא הושארה מחוץ למנזר עם פתק שמציין את שמה וסימן של מגן דוד.
לילי בורחת מהמנזר לפני שמלאו לה 10 שנים ונלקחת לבית יתומים יהודי אחרי שהיא נמצאת משוטטת ברחובות, מוזנחת ומורעבת.
נעימה הייתה חברתה הנאמנה מרגע שלילי עמדה על שלה ולא נתנה לבנות אחרות לפגוע בה ולהרוס את הדברים שהיו בתוך הקופסה שנעימה מחביאה מתחת למיטה.
נעימה היא זאת שהכירה לה את הבשארה, מגדת עתידות, היחידה שפתחה את ליבה של לילי.
הבשארה היא זאת שתנחה את לילי ותייעץ לה מה לעשות בחייה.
ויש את רחל או רייצ'ל, האישה מעבר לים.
אהבתי את אחת הדמויות המשניות. אלדד, בחור שעבר את מלחמת יום כיפור עם PTSD, יש לו פלאשבקים והוא מטופל אצל דוקטור קמינסקי.
אלדד חוץ מעיסוקו כמציל, גם עובד בבר של השותף שלו שהיה גם הוא במלחמה.
שמחה שבסופו של דבר לא נטשתי את הספר, בסופו של דבר קיבלתי את התשובות לספר מבחינת הדמויות, אהבתי את סגירת המעגל, כדי להשתחרר מהעבר ולהתקדם לעתיד, צריך לדעת לסלוח לעצמך ולפתוח את הלב.
ומה חמותי כותבת על הספר?
"כמו בספרה הראשון, גם כאן ישי-לוי ריתקה אותי לאורך הספר. כל פרק מוסיף נדבך לדמויות ולקשרים ביניהן ולכל מקום שהן הלכו או נסעו חשתי שאני נמצאת, רואה, מריחה, יחד איתן."
ממליצה.
"... תצעקי את הכאב, את הכעס, את הקנאה, את השנאה, תצרחי. ככה תתנקי." (עמ' 82).