אבקועים/שירז אפיק

Hatchlings/Shiraz Afik

עריכה: תמר עומר.

עריכת לשון: ורד זינגר, רותם בירון

הוצאה: פרדס הוצאה לאור, 2019

193 עמ', כולל: תודות.

"... כשהרגשתי כאב פתאומי שלא דומה לשום דבר. הסתכלתי על הרגל שלי, שהייתה חשופה במכנסיים הקצרים ובסנדלים התנ"כיים שנעלתי, אבל כל מה שראיתי היה פצע קטן, ואני לא הבנתי איך דקירה של קוץ יכולה להכאיב עד כדי כך, עד שראיתי אותו מתפתל הלאה ממני בתוך הצמחייה, ואז הבנתי." (עמ' 17).

רק לראות מישהו עם נחש גורם לי לצמרמורת.

בת דודה שלי היא כמו בועז, אין לה פחד מנחשים, ויש לה יותר מנחש אחד בבית.

בועז "ג'ומעה" קרמר חי עם אמו, מלכה קרמר, במושב שכוח אל. אין לו דמות אב, למרות שהוא חושב על כמה אנשים במושב שיכולים למלא את המקום של דמות האב שהוא מחפש.

בועז לא אוהב ללמוד ומעדיף להיות בשדה עם החיות החופשיות בטבע, כשהוא עובר בין בית הספר לבית.

אוסטין הצב היה החיה הראשונה שהוא הכניס לבית, אמו תמיד תמכה בו ואפילו מצאה ארגז לאוסטין כדי שיהיה לצב מקום.

בעקבות הכשת נחש, בועז בהזיותיו חושב שהוא סנייקמן, חצי בן אדם חצי זוחל, ובמהלך השבועיים שהוא נאלץ לשהות בבתי חולים, כל מה שסיקרן אותו היה זוחלים.

הכשת הנחש רק גרמה לו לדעת עוד ועוד עליהם ואף עוררה בו רצון עז לקנות נחשים ולגדל אותם בבית.

אהבתי את אמו של בועז ביחוד ברגע שבו יהודה בוכבינדר בא להכין את בנה לבר מצווה, ובוכבינדר אומר לה שהילד שלה מטומטם, ואמו בתגובה אומרת לו שהרעיון של הבר מצווה היה מטומטם וגם להזמין את בוכבינדר לבית היה מטומטם. זה הרגע שגרם לי לאהוב את הספר יותר.

הכשת הנחש היתה הניצוץ שגרם לבועז להפוך ללוכד נחשים ולקנות עוד נחשים, נחשים הם אהבת חייו, אמו תומכת בו בכל מה שהוא עושה.

לבועז יש קסם מסוים כאשר הוא הופך להיות לוכד נחשים אך בשל אופיו החשדן הוא לא בקשר עם אישה, וגם אם כן, זה לא לאורך זמן.

חייו כלוכד נחשים מציבים לו אתגרים שתופסים אותו מדי פעם לא מוכן, הבחירות שהוא עושה בחייו. אתגרים, הרפתקאות וסודות וגם נער ונערה הנכנסים לחייו.

איזה סודות טומנים מתחת לסלע שהם דניאל ונופר?

זהו הספר הראשון שאני קוראת של שירז אפיק. ספר שריתק אותי למרות רתיעותיי מנחשים.

ממליצה מאוד.

"ואני התמלאתי באותה תחושת התעלות כמו אז במדבר, עם פישי והעקרב. הייתי צעיר יותר מכל הנוכחים, לבוש הכי ג'יפה, אבל הייתי היחיד שיכול להציל אותם. זה היה כוח פסיכי." (עמ' 62).